מסר לשבוע של ער"ח אב
הנושא המלחמה של בעלי התשובה האמיתיים
סיפרתי לכן בעבר על השאלה שמישהי פעם שאלה את האוטיסטים. היא אמרה, "אנחנו יודעים שהחילונים לא שומרים תורה ומצוות ולכן הם צריכים לעשות תשובה כדי לזכות למשיח. אבל אנחנו החרדים כבר שומרים תורה ומצוות אז איזה תשבה אנחנו צריכים לעשות?" היא התכוונה על כך שהאוטיסטים תמיד מדברים מהענין שכולנו חייבים לעשות תשובה אמיתית עכשיו כדי לזכות לגאולה הקרובה, בע"ה.
השאלה שאלה היא הקדמה אחת למסר שלנו היום. וההקדמה השנייה באה ממשהו מיוחד מאוד וקדוש ששכנה יקרה שלי אמרה לי שבוע שעבר. היא אמרה לי, "אני כל כך מקנאה בבעלי התשובה. כי יש להם ממש מלחמות שיביאו להם אח"כ כאלו זכויות בשמים. אנחנו החרדים גדלנו עם תורה ומצוות, אז אם יש לנו מידות טובות וכו זו לא חכמה בכלל. אבל בעלי התשובה לא גדלו עם המידות האלו. הם צריכים להלחם כדי לצבור מידות טובות."
אני אף זוכרת בעצמי כמה וכמה פעמים שהרגשתי רגעים של מעט קנאה בחרדיות שאני מכירה, שבאמת גדלו עם אצילות ומידות טובות. יש איזה 3 נשים כאלו שעולות לי כרגע בראש, נשים מאוד מתוקות ועדינות, בעלות דיבור נקי וצח, ממש כמו שצריך להיות לכל בת ישראל. והילדים שלהם גם מאוד עדינים ורכים. הרגשתי קנאה. הם גדלו עם העדינות והאצילות הזאת והם לא צריכות כל יום לצאת לקרב כמו שאומרים, כל דקה וכל שנייה להלחם עם היצר הרע שקוראים לו "הרגל" שרוצה שידברו בכעס בחוסר סבלנות ובצורת דיבור כמו של הגויים. אבל כמובן שמה שהשכנה היקרה שלי אומרת הוא יותר נכון. הקב"ה רוצה ואוהב ונהנה כל כך מהקרב שבעלי התשובה נלחמים בו מדי יום.
אבל רגע, מי הם באמת בעלי התשובה? האם אלו רק היהודים שגדלו בבבתים חילונים, מסורתיים או דתי-לאומיים? אמנם, יש להם מלחמה קשה, הם גדלו לרוב עם טלוייזיה בבית, ראו מדי יום את דרכי הגויים, צורת הדיבור והלבוש של הגויים, הם לא למדו מספיק או בכלל מידות ומצוות, ועכשיו כשקיבלו על עצמם את החזרה בתשובה יש להם מלחמה יומית קשה.
אבל יש עוד יהודים שגם הם בעלי תשובה, ולהם אולי יש מלחמה וניסיון עוד יותר קשה. והם נמצאים בקרב החרדים. רובכן אולי תתפלאנה לשמוע כזו הצהרה אבל אני אסביר את עצמי.
הצדיקים הגדולים וגם הנסתרים מדברים הרבה על הדרדרות העם. והם מדברים הרבה מאוד על ההדרדרות שבינינו, החרדים. מה קורה עם יהודים שגדלו בבית חרדי מאוד, לפעמים בית של "חשוב יידן", שאמנם, טלוויזיה אין, אבל אולי יש גזענות, חוסר אהבת אחים, תאווה לגשמיות ולעשירות, לשון הרע על ימין ועל שמאל, וצניעות שלא עומדת בדרישת הרבנים.
לדוגמא, ליטאי שגדל בבית מאוד מתנגד, צריך לעבוד קשה כדי לקבל ולאהוב את אחיו החסידים. יהודי שגדל בבית גזעני, שששם לא מקבלים יהודים מעדות אחרות ומרקעים שונים באהבה, צריך עכשיו להלחם נגד מידת הגזענות המלוכלכת הזאת. יהודי שגדל בבית ששם מדברים כל היום על השכנים, עוברי הרחוב, יהודים אחרים, לשון הרע, חייב עכשיו להלחם עם היצר הזה שכבר בא אליו כל כך בטבעיות כי כך היה נהוג בבית.
יהודי שגדל עם משפחה בעלת תאווה גדולה לפאר, לעשירות לגשמיות ויופי, חייב עכשיו להלחם עם התאווה הזאת איתה הוא גדל. פתאום הוא צריך לאהוב את הפשטות ולחיות עם "מה שיש" במרחאות.
בענין הצניעות, זה מענין. אבא שלי היה נוהג לספר לאנשים שלפני מאתיים שנה, אפילו הגוייה הכי פרוצה שיש, לא היתה מעיזה לצאת לרחוב עם שמלה שבה ניתן לראות אפילו רק את הקרסולים של הרגליים. לא אף טיפה של עור היו רואים. היום, האופנה בין הגויים זה להראות כמה שיותר מבשר האדם שאפשר, ולצערו הגדול של אבינו, האופנה של הגויים דחפה את עצמה לכל פינה וכל חנות גם בארץ ישראל. אז חרדים, שהם אפילו חרדים מבית חשוב, לובשים את מה שהם רואים בחנויות ואצל השכנות, ומה שקורה הוא שהם לא יודעות או לא מתייחסות למה שהרבנים קבעו על צניעות. החצאיות מדי קצרות, או הדוקות, הגרבייים לא נראים כמו גרביים, וכמעט כל הנשים היום לובשות חולצות מטריקו ולייקרה. וכמובן שרוב הפאות פשוט יפות מדי ונראות כמו שיער אמיתי. היום, לדעתי, כנראה שרק הפאות הקצרות והסינטטיות נראות ממש כמו "פאות" ובעצם על פי הלכה מותרות.
אז עכשיו, מה איתם? מה עם החרדיות הצדיקות שיודעות שמה שראו ולמדו מהבית היא לא הדרך הנכונה?
לדעתי להן יש מלחמה יותר קשה מהמלחמה של ה"בעלות תשובה" שנקראות בעלות תשובה בשפה היומיומית. למה? כי אלו שגדלו בבתים לא חרדים, יודעות 100% שמה שהם ראו ולמדו זה לא נכון, ויודעות במה צריך להלחם.
אבל אלו שגדלו בבתים חרדים לא לגמרי בטוחות מהי אמת. הרי המשפחות שלהם הם חרדים מבתים חשובים, לא סתם. אז לרוב הם בטוחים שאיך שהם גדלו זוהי הדרך הנכונה חד וחלק.
אלו שמרגישות בלב שזו לא היתה אמת אמיתית, יש להן יתרון גדול, וזה יעזור להן במלחמה שלהן. אבל הצדיקים אומרים שרוב החרדים לא יודעים שמה שחנכו אותם בבית זו לא אמת. חוץ ממידות רעות כמו לשון הרע אולי, שזה ברור שזה לא טוב. אבל אלו שגדלו עם גזענות, תאווה לכסף וגשמיות וחוסר הקפדה על צניעות, לרוב לא יודעות שהדרך בה למדו בבית היא לא הדרך הנכונה.
כמובן שיש את אלו שגדלו בבית עם חינוך נכון ופשוט מושפעים מהחברה מסביב. זו גם בעיה, אבל בכל זאת אצלם נראה לי שמכיוון שכך לא למדו בבית, כשהם יבינו בע"ה שזו לא אמת, המלחמה לא תהיה כל כך קשה כי יהיה להם תמיכה מהבית.
ולכן נשאר שאלו שגדלו בבית שלא הולכת לגמרי בדרך האמת, יש להם אולי את המלחמה הקשה ביותר במיוחד בגלל שהם חוששות לפגוע במשפחה שלא תתמוך בהם ושנעלבים שהבת שלהם כביכול חושבת שהיא יותר "צדיקה" מהם. זו מלחמה באמת קשה, ואני רוצה לברך כל אחת שעושה את הצעד האמיץ הזה וכנגד כל מה שלמדה בכל זאת רודפת אמת. הרי זה הניסיון שלנו. והזכויות שלנו אח"כ על המלחמות שלנו כל כך יקרות בעיני אבא ויביאו לנו זכויות אינסופיות.
יש שתי שלבים למלחמה של בעלי התשובה האמיתיים – שאלו הם בעצם כל יהודי מכל רקע שמחליט ללכת בדרך האמת, והם
שלב ראשון: להכיר בעובדות איפה האמת ואיפה השקר בחייהן,
והשלב השני הוא לפעול. להחליט, לבטוח בה' עם כל הקשיים בדרך ופשוט לפעול.
הלוואי שנזכה כולנו להיות בעלי תשובה אמיתיים. ילדה קטנה מבית חרדי טוב אמרה פעם לביתי, "אנחנו יותר צדיקים מכם כי ההורים שלך בעלי תשובה."
היא בסך הכל דברה בשם רוב החרדים שבאמת כך מרגישים ומסתכלים בעיני ביזיון על כל מי שנראה או שידוע שהוא "בעל תשובה" במרחאות.
התשובה שלי לכל אלו באה מהגמרא.
"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (ברכות לד, ב)
וחשוב שנזכור שכולנו, מכל הרקעים שדיברנו עליהם צריכים להיות בעלי תשובה. לכולנו יש תשובה לעשות, כל אחת עם המידות שלה והתיקונים שלה כפי שרק היא ובורא העולם יודעים. אני מברכת את כל אלו שכנגד כל המניעות שקיימות מסביבינו בכל זאת בעקשנות מצטרפות למעגל הצדיקות בעלות התשובה האמיתיות.
No comments:
Post a Comment