מסר לשבוע של יא שבט (טו בשבט)
התחדשות
טו בשבט אנחנו חוגגים את ראש השנה לאילנות. גיליתי שיש לנו הרבה מה ללמוד מןהעצים. העץ גודל, וכשהמזג אוויר קר, יבש, סוער וכו וכו, זה משפיע על העלים. העלים מתייבשים או נובלים ונופלים. אך העץ אינו בוכה. המזג אוויר משתנה, העץ מקבל שמש נעימה וגשמי ברכה וגדלים עלים חדשים. זה קורה שוב ושוב לאורך החיים של העץ. העץ מתחדש תמיד. אין לו על מה לבכות. הוא יודע שהוא תמיד יתחדש. זו רצון הבורא שלו. בשביל זה הוא נברא. להתחדש תמיד, להשפיע לטובה על הסביבה ולתת ברכה לאוכלים ונהנים ממנו.
יש לנו מה ללמוד מן העץ. אנחנו עוברים דברים קשים מאוד ונסיונות קשים. ה' מעמיד בפנינו את היצר הרע בכל מיני צורות וגדלים ואנחנו מתבקשים לעמוד בניסיון וללמוד מזה. הרבה מאוד פעמים אנחנו לא עמודים בניסיון ונכשלים. עושים איזה שהוא עבירה. וזה משפיע עלינו מבפנים. בדרך כלל יש שתי תגובות נפוצות. או ששוכחים מזה לגמרי ומתעלמים מזה כאילו שלא קרה כלום או שאנחנו נכנסים למעין דיכאון ומחשבות קשות על עצמינו שמורידים לנו את הביטחון העצמי ואת הדימוי העצמי. זה משאיר הרגשה של "אני לא בסדר". אוף, מה יש לי, אני תמיד עצבני, אין לי סבלנות, אני קמצן, אני זללן, אני אנוכי וחושב רק על עצמי... וכן הלאה.
לתגובה הראשונה שהזכרתי, אין לי הרבה מה להגיד. כי אותו אדם הוא במצב מסוכן. אם הוא עושה עבירות על ימין ועל שמאל ולא אכפת לו, הוא ממש ממש מסכן. כי מחכה לו דין קשה ח"ו,לא עלינו.
אבל היום אני רוצה לדבר לאלו שנופלים בקטגוריה השנייה, שזה רוב היהודים שכן אכפת להם אם הם עשו עבירה ואכפת להם מאוד מההשפעה שיש לעבירות על עצמם ועל חייהם.
ישנה תופעה של יהודים טובים שמסתכלים על אנשים צדיקים ואומרים לעצמם וואו איזהצדיקים הם. הם מתפללים כל היום, בוטחים בה' ומתפרנסים בהשגחה פרטית בלבד, נשים צנועות ונראות כמו מאמא רחל בלי בושה, אנשים שכל חייהם רק עושים חסד, הכנסת אורחים, קירוב רחוקים וכו וכו ברוך ה' יש לא מעט כאלו. אשרינו. ואז היהודים הטובים האלו חושבים על עצמם במעין ייאוש שאומר: "אין מצב שאני נכנסת לנעליים של הצדיקים האלו. אני לא מתקרבת... אני עצבני כל הזמן, אין לי כח להכניס אורחים, אני לא הייתי מסוגלת להתלבש ככה כמו מאמע רחל, אני לא מסוגל לשלבת וללמוד תורה ורק לבטוח בה', אני תמיד עייפה, אין לי כח לחייך ככה לכל יהודי שעובר ומעיף לי מבט..." ובזה תםונשלם. הצדיקים הםהצדיקים ואנחנו, שאר היהודים הפשוטים נשארים כמו שתמיד היינו עםהמידות הרעים שלנו ומה לעשות? זה החיים?
הדרך מחשבה הזאת מוכרת לכם?
רבי נחמן מברסלב היה כועס מאוד על אלו שהיו מתייאשים ואומרים, "לנו אין סיכוי להגיע לדרגה שלך. אתה הרי נולדת עם דם של צדיקים, אתה הנכד של הבעל שם טוב הקדוש... יש לך נשמה גבוהה מלידה!"
הוא היה כועס מאוד ואומר להם שזה לא קשור בכלל. שכל הדרגה שאליה הוא זכה להגיע בא רק בגלל העבודה הקשה שלו. שעות על גבי שעות של תפילה, בכי ודיבורים עם ה'.
הוא גם דבר על התחדשות. כל יום העולםמתחדש. השמש זורחת וזה בוקר חדש.
אנחנו צריכים ללמוד מן העצים ומן השמש, שזה לא משנה מה היינו ומה עשינו אתמול. הדבר היחיד שמשנה זה העכשיו. כן,צריך לקחת שעה ולהגיד סליחה מכל הלב על מה שעשינו עד היום. להצטער על כל עבירה ועבירה. ואז זהו. זה נמחק מהספר של הקב"ה ולכן אנחנו חייבים למחוק את זה מהמודעות שלנו. מהראש ומהלב. כשאנחנו כל פעם נזכרים במידות הרעות שהיו לנו עד היום ובמעשים הרעים שלנו, זה רק היצר הרע. אנחנו צריכים להתחדש כל יום,כל שעה וכל דקה.
איך? זו שאלה טובה. אני מנסה להבין כבר שנים איך עושים את הדבר הזה שנראה בלתי אפשרי. הרי אני בעצמי מהיהודים הפשוטים האלו שכל כך מתייסרת על המידות הרעות שלי והרבה מאוד מגיעה למצבי ייאוש.
אבל זכיתי להארה מה' בשבת האחרונה.
אתן מכירות את המאמר הזה "תחשוב טוב יהיה טוב"? יופי. המצאתי משהו חדש: "תחשוב טוב, תהיה טוב." מה הכוונה?
אם אני חושבת כל הזמן על הדברים הלא טובים שאני עושה מדי יום,אני אמשיך להיות כך. אני חוסר סבלנית רב הזמן? טוב אז ככה זה ימשיך כנראה כי ככה אני חושבת על עצמי.
אבל תחשוב טוב תהיה טוב. לקחתי את המידות הרעות שלי והפכתי אותם. ואמרתי אותם עוד פעם ועוד פעם בקול רם. "יש לי המון סבלנות. אני אשה סבלנית מאוד. יש לי המון סבלנות. אם הילדים צורחים ומרביצים אחד לשני ומעליבים אותי. אני אנשום חזק ואני אזכיר לעצמי שיש לי המון סבלנות."
וזהו. בין רגע הפכתי להיות אישה סבלנית. מה יקרה מחר אתן שואלות כשאני אאבד סבלנות? לא נורא. אזכיר לעצמי כמה שאני כן סבלנית ואבקש מה' מכל הלב שיעשה אותי אישה סבלנית. עוד פעם ועוד פעם. וזה יעבוד. אני בטוחה בזה. קראתי פעם בספר של רב קרמר שאדם מחוייב להאמין בה' וגם להאמין בעצמו. כלומר שהוא יכול לעבוד את ה' ולהיות יהודי ישר וטוב. אבל לא הבנתי איך אפשר עם כל המידות הרעים שלי.
וזה העצה שה' האיר לי: תחשוב טוב, תהיה טוב. קמתי הבוקר כל כך שמחה ומאושרת וכשהילדים השתובבו היה לי פתאום סבלנות ורוגע.
אנחנו כן יכולים להיות היהודים הצדיקים האלו שאנחנו רואים. פשוט להאמין שככה אנחנו וזהו.יה כבר יבוא לבד. תחשוב טוב תהיה טוב. אני סבלנית, אני גם מתפללת ומתלבשת צנוע. מה הבעיה? שלום לבגדים הלא צנועים אני זורקת אותם עכשיו. בום. בין רגע הפכתי להיות אישה צנועה וצדיקה. וכן הלאה. כל אחת יודעת איפה היא צריכה להשתפר. לסיכום, הנשיא האמריקני המציא: "יס, ווי קאן." כן אנחנו יכולים. לא הוא לא יכול לעשות כלום כי הוא סתם גוי רשע. אבל אנחנו יהודיות. בנות ה'. אנחנו באמת כן יכולות. ייס ווי קאן.
No comments:
Post a Comment