אמונה ותפילה זו הנוסחה

אמונה ותפילה זו הנוסחה

מסר לשבוע של כח אב
אלול הולך ומתקרב ואנחנו כבר ממש יכולים לשמוע בליבינו את תקיעת השופר. אנשים כבר מתכננים את ראש השנה, כרטיסים לאומן כבר קונים.. ועם הכל יש המון מתח באוויר. החום משפיע מאוד אין מה להגיד, הוא רק מוסיף למתחים שכבר קיימים בחיינו
.
הילדים מתרגשים או לחוצים לקראת החזרה ללימודים, והחיים ימשיכו רגיל כנראה. אבל המתחים חזקים. יש יותר ויותר בשורות קשות לאחרונה, יותר צער יותר קושי ומריבות בעם ישראל ככלל, בתוך כל קבוצה וקבוצה בחיק המשפחה, בין חברים... מה עושים? יש הרבה שלא מוצאים את זיווגם, הרבה שסובלים מכל מיני ענינים אישיים. מה עוד נותר לעשות? ראשית, לא להתייאש! אמנם משיח מתעכב, אמרו לי שהוא כבר היה אמור להגיע אבל צדיקים גדולים כמו רב ברלנד ורב קוק התפללו שמשיח יתעכב עוד קצת כדי שיותר יהודים יזכו לחזור בתשובה ולזכות למשיח בע"ה. אז הוא ממש בדרך ויש עוד עיכובים ופשוט אסור שנתייאש.
אמונה ותפילה זו הנוסחה.
אני יכולה להגיד לכם בביטחון שראיתי ממש ישועות גדולות ביותר כשהתמסרתי לנוסחה הזו, בדבקות רבה ובעקשנות גדולה. רק שלא אתייאש הזכרתי לעצמי שוב ושוב לאורך התקופות הקשות בחיי. ואמנם לפעמים הישועה באה רק אחרי שנתיים שלוש ולפעמים יותר אבל רק ה' יודע כמה זמן אדם צריך לעבור כל תקופת ניסיון וצער ולאחר כמה תפילות הישועה תגיע. אבל זה עובד. נכון שחלקינו גדלנו עם אמונה זו אבל כולנו צריכים לזכור את זה להתחזק באמונה ובביטחון ולא להתייאש בשום אופן.
אני אספר לכם סיפור קצר שעד היום מחזק אותי כל פעם שהיצר הרע רוצה לשכנע אותי שיש מקרים בהם גם התפילה כבר לא תעזור, כגון עם בן משפחה חולה סופני כל מיני בעיות רציניות שעל פי טבע נראים ממש ענין של ייאוש וחוסר אונים.
מסופר על תינוק שהיה חולה אנוש ואמו שלחה את האבא לרבי נחמן שיתפלל עליו ויבקש רחמי שמים. האבא הלך לרבי אבל רבי הסביר לו שכבר הוכרז בשמים שהילד הזה הגיע זמנו. האבא חזר עם הבשורות הקשות לאשתו. כשהיא ראתה את המבט הכואב בעיניו היא הבינה. אבל, למרות שפה צדיק גדול אמר שכך הוכרז בשמים בכל זאת האמא ישבה ליד כורסת הילד כל הלילה והתפללה עליו בדמעות ובכוונה רבה. בבוקר ראתה שהילד פתאום רגיש טוב. האבאב חזר לרבי לבדוק את פשר הדבר והרבי אמר לו שאתמול גורלו של הילד היה חתום. אבל בזכות התפילה של האמא הילד זכה להמשיך ולחיות בשלום.

כמה חשב לנו לזכור ששום דבר בשמים אינו סטטי. הכל יכול להשתנות ברגע. ישועות ה' כהרף עין. אז אל תתיאשו, תתעקשו ותמשיכו בתפילותיכן ותתחזקו באמונה כל הזמן כל הזמן. ובע"ה תתקבלנה כל תפילותיכן לברכה ולטובה.

המלחמה של בעלי התשובה האמיתיים

to hear the english translation for this call 025711222 extension 5

מסר לשבוע של ער"ח אב

הנושא המלחמה של בעלי התשובה האמיתיים

סיפרתי לכן בעבר על השאלה שמישהי פעם שאלה את האוטיסטים. היא אמרה, "אנחנו יודעים שהחילונים לא שומרים תורה ומצוות ולכן הם צריכים לעשות תשובה כדי לזכות למשיח. אבל אנחנו החרדים כבר שומרים תורה ומצוות אז איזה תשבה אנחנו צריכים לעשות?" היא התכוונה על כך שהאוטיסטים תמיד מדברים מהענין שכולנו חייבים לעשות תשובה אמיתית עכשיו כדי לזכות לגאולה הקרובה, בע"ה.

השאלה שאלה היא הקדמה אחת למסר שלנו היום. וההקדמה השנייה באה ממשהו מיוחד מאוד וקדוש ששכנה יקרה שלי אמרה לי שבוע שעבר. היא אמרה לי, "אני כל כך מקנאה בבעלי התשובה. כי יש להם ממש מלחמות שיביאו להם אח"כ כאלו זכויות בשמים. אנחנו החרדים גדלנו עם תורה ומצוות, אז אם יש לנו מידות טובות וכו זו לא חכמה בכלל. אבל בעלי התשובה לא גדלו עם המידות האלו. הם צריכים להלחם כדי לצבור מידות טובות."

אני אף זוכרת בעצמי כמה וכמה פעמים שהרגשתי רגעים של מעט קנאה בחרדיות שאני מכירה, שבאמת גדלו עם אצילות ומידות טובות. יש איזה 3 נשים כאלו שעולות לי כרגע בראש, נשים מאוד מתוקות ועדינות, בעלות דיבור נקי וצח, ממש כמו שצריך להיות לכל בת ישראל. והילדים שלהם גם מאוד עדינים ורכים. הרגשתי קנאה. הם גדלו עם העדינות והאצילות הזאת והם לא צריכות כל יום לצאת לקרב כמו שאומרים, כל דקה וכל שנייה להלחם עם היצר הרע שקוראים לו "הרגל" שרוצה שידברו בכעס בחוסר סבלנות ובצורת דיבור כמו של הגויים. אבל כמובן שמה שהשכנה היקרה שלי אומרת הוא יותר נכון. הקב"ה רוצה ואוהב ונהנה כל כך מהקרב שבעלי התשובה נלחמים בו מדי יום.

אבל רגע, מי הם באמת בעלי התשובה? האם אלו רק היהודים שגדלו בבבתים חילונים, מסורתיים או דתי-לאומיים? אמנם, יש להם מלחמה קשה, הם גדלו לרוב עם טלוייזיה בבית, ראו מדי יום את דרכי הגויים, צורת הדיבור והלבוש של הגויים, הם לא למדו מספיק או בכלל מידות ומצוות, ועכשיו כשקיבלו על עצמם את החזרה בתשובה יש להם מלחמה יומית קשה.

אבל יש עוד יהודים שגם הם בעלי תשובה, ולהם אולי יש מלחמה וניסיון עוד יותר קשה. והם נמצאים בקרב החרדים. רובכן אולי תתפלאנה לשמוע כזו הצהרה אבל אני אסביר את עצמי.

הצדיקים הגדולים וגם הנסתרים מדברים הרבה על הדרדרות העם. והם מדברים הרבה מאוד על ההדרדרות שבינינו, החרדים. מה קורה עם יהודים שגדלו בבית חרדי מאוד, לפעמים בית של "חשוב יידן", שאמנם, טלוויזיה אין, אבל אולי יש גזענות, חוסר אהבת אחים, תאווה לגשמיות ולעשירות, לשון הרע על ימין ועל שמאל, וצניעות שלא עומדת בדרישת הרבנים.

לדוגמא, ליטאי שגדל בבית מאוד מתנגד, צריך לעבוד קשה כדי לקבל ולאהוב את אחיו החסידים. יהודי שגדל בבית גזעני, שששם לא מקבלים יהודים מעדות אחרות ומרקעים שונים באהבה, צריך עכשיו להלחם נגד מידת הגזענות המלוכלכת הזאת. יהודי שגדל בבית ששם מדברים כל היום על השכנים, עוברי הרחוב, יהודים אחרים, לשון הרע, חייב עכשיו להלחם עם היצר הזה שכבר בא אליו כל כך בטבעיות כי כך היה נהוג בבית.

יהודי שגדל עם משפחה בעלת תאווה גדולה לפאר, לעשירות לגשמיות ויופי, חייב עכשיו להלחם עם התאווה הזאת איתה הוא גדל. פתאום הוא צריך לאהוב את הפשטות ולחיות עם "מה שיש" במרחאות.

בענין הצניעות, זה מענין. אבא שלי היה נוהג לספר לאנשים שלפני מאתיים שנה, אפילו הגוייה הכי פרוצה שיש, לא היתה מעיזה לצאת לרחוב עם שמלה שבה ניתן לראות אפילו רק את הקרסולים של הרגליים. לא אף טיפה של עור היו רואים. היום, האופנה בין הגויים זה להראות כמה שיותר מבשר האדם שאפשר, ולצערו הגדול של אבינו, האופנה של הגויים דחפה את עצמה לכל פינה וכל חנות גם בארץ ישראל. אז חרדים, שהם אפילו חרדים מבית חשוב, לובשים את מה שהם רואים בחנויות ואצל השכנות, ומה שקורה הוא שהם לא יודעות או לא מתייחסות למה שהרבנים קבעו על צניעות. החצאיות מדי קצרות, או הדוקות, הגרבייים לא נראים כמו גרביים, וכמעט כל הנשים היום לובשות חולצות מטריקו ולייקרה. וכמובן שרוב הפאות פשוט יפות מדי ונראות כמו שיער אמיתי. היום, לדעתי, כנראה שרק הפאות הקצרות והסינטטיות נראות ממש כמו "פאות" ובעצם על פי הלכה מותרות.

אז עכשיו, מה איתם? מה עם החרדיות הצדיקות שיודעות שמה שראו ולמדו מהבית היא לא הדרך הנכונה?

לדעתי להן יש מלחמה יותר קשה מהמלחמה של ה"בעלות תשובה" שנקראות בעלות תשובה בשפה היומיומית. למה? כי אלו שגדלו בבתים לא חרדים, יודעות 100% שמה שהם ראו ולמדו זה לא נכון, ויודעות במה צריך להלחם.

אבל אלו שגדלו בבתים חרדים לא לגמרי בטוחות מהי אמת. הרי המשפחות שלהם הם חרדים מבתים חשובים, לא סתם. אז לרוב הם בטוחים שאיך שהם גדלו זוהי הדרך הנכונה חד וחלק.

אלו שמרגישות בלב שזו לא היתה אמת אמיתית, יש להן יתרון גדול, וזה יעזור להן במלחמה שלהן. אבל הצדיקים אומרים שרוב החרדים לא יודעים שמה שחנכו אותם בבית זו לא אמת. חוץ ממידות רעות כמו לשון הרע אולי, שזה ברור שזה לא טוב. אבל אלו שגדלו עם גזענות, תאווה לכסף וגשמיות וחוסר הקפדה על צניעות, לרוב לא יודעות שהדרך בה למדו בבית היא לא הדרך הנכונה.

כמובן שיש את אלו שגדלו בבית עם חינוך נכון ופשוט מושפעים מהחברה מסביב. זו גם בעיה, אבל בכל זאת אצלם נראה לי שמכיוון שכך לא למדו בבית, כשהם יבינו בע"ה שזו לא אמת, המלחמה לא תהיה כל כך קשה כי יהיה להם תמיכה מהבית.

ולכן נשאר שאלו שגדלו בבית שלא הולכת לגמרי בדרך האמת, יש להם אולי את המלחמה הקשה ביותר במיוחד בגלל שהם חוששות לפגוע במשפחה שלא תתמוך בהם ושנעלבים שהבת שלהם כביכול חושבת שהיא יותר "צדיקה" מהם. זו מלחמה באמת קשה, ואני רוצה לברך כל אחת שעושה את הצעד האמיץ הזה וכנגד כל מה שלמדה בכל זאת רודפת אמת. הרי זה הניסיון שלנו. והזכויות שלנו אח"כ על המלחמות שלנו כל כך יקרות בעיני אבא ויביאו לנו זכויות אינסופיות.

יש שתי שלבים למלחמה של בעלי התשובה האמיתיים – שאלו הם בעצם כל יהודי מכל רקע שמחליט ללכת בדרך האמת, והם

שלב ראשון: להכיר בעובדות איפה האמת ואיפה השקר בחייהן,

והשלב השני הוא לפעול. להחליט, לבטוח בה' עם כל הקשיים בדרך ופשוט לפעול.

הלוואי שנזכה כולנו להיות בעלי תשובה אמיתיים. ילדה קטנה מבית חרדי טוב אמרה פעם לביתי, "אנחנו יותר צדיקים מכם כי ההורים שלך בעלי תשובה."

היא בסך הכל דברה בשם רוב החרדים שבאמת כך מרגישים ומסתכלים בעיני ביזיון על כל מי שנראה או שידוע שהוא "בעל תשובה" במרחאות.

התשובה שלי לכל אלו באה מהגמרא.

"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד" (ברכות לד, ב)

וחשוב שנזכור שכולנו, מכל הרקעים שדיברנו עליהם צריכים להיות בעלי תשובה. לכולנו יש תשובה לעשות, כל אחת עם המידות שלה והתיקונים שלה כפי שרק היא ובורא העולם יודעים. אני מברכת את כל אלו שכנגד כל המניעות שקיימות מסביבינו בכל זאת בעקשנות מצטרפות למעגל הצדיקות בעלות התשובה האמיתיות.

שבוע טוב ובעל ציפייה אמיתית לגאולה לכולכן.

חיזוק באמונה

מסר לשבוע של יז תמוז

הנושא: התמודדות

קודם כל השבוע אני מאחרת בנתינת המסר השבוע ואני מבקשת סליחה. לכל יהודי יש תקופות קשות יותר ותקופות קלות יותר. בפרק זמן של שבוע וחצי ראיתי מריבות משפחתיות כואבות, סכסוכים בין יהודים, בשורות קשות קצת של דברים שאינם בשליטת בני האדם אך מובילים לרגשות של לחץ ואי שקט, בשורות על יהודיה צעירה שנשלחה ע"י בית משפט גוי באמריקה לגור אצל משפחה גויה, ל"ע, ולבסוף, קיבלתי בשורות שדוד נפטר ביום שיש ודודה שאני מאוד אוהבת קיבלה בשורה שיש לה את המחלה ל"ע. הרופאים שלחו אותה הביתה מכיוון שאמרו שזה בשלב שאין מה לעשות. זו אישה יקרה מאוד שעברה חיים של ייסורים קשים ומרובים עד היום.
לכולנו יש תקופות כאלו. והצדיקים אומרים לנו שעכשיו שאנחנו כל כך קרובים לגאולה, יש הרבה מאוד בשורות רעות של מחלות, מוות, בעיות כלכליות וסכסוכים בתוך עם ישראל. התגובה הראשונה שלי היתה תגובה סטנדרטית. כאב גדול מאוד בלב ובכי.

אבל אחרי התגובה הראשונית הסטנדרטית היתה לי תגובה לא סטנדרטית. אמנם נשאר כאב גדול, אך יש גם קבלה. התגובה הזאת נובעת מאמונה. גיליתי שרק אדם שעובד כל הזמן כל רגע על ענין האמונה וביטחון בקב"ה יכול לקבל את כל הייסורים האלו. אם לא היתה לי הבנה בענין של מה שטוב לנשמה, הענין של תיקון הנשמות – שנשמה מגיעה לעולם לעשות תיקון ובסוף התיקון היא עולה לשמים, והענין שכל דבר שקורה לנו הוא ממש ממש בלי צל של ספק לטובתינו למרות שאנחנו הקטנים לא מבינים את זה בכלל, אם לא הייתי מעמיקה בנושאים האלו כל כך הרבה בשנים האחרונות, היה לי קשה מאוד לקבל את התקופה הקשה הזאת. הייתי נכנסת לדיכאון עמוק. כואב לי מאוד ודמעות זורמים מדי פעם כשאני חושבת על זה, כאב זה דבר מובן והקב"ה מקבל את זה. בכל זאת, אם זה לא היה כואב לא היה קוראים לזה ייסורים. אבל אני לא בדיכאון ואני לא כועסת. אני מקבלת את הכל כי אני יודעת שה' מנהיג את העולם וקובע לכל אחד מה יעבור איך ומתי ועושה הכל הכל מתוך אהבה עזה.

כמה חיזוק קיבלתי כשהלכתי לנחם אבלים והאלמנה שהיא לא דתייה אמרה לי שה' קובע הכל מה כל אחד יעבור בחיים שלו ומתי הוא ימות וכו. לפעמים אני פוגשת חילונים שמדברים על ה' עם כזו אמונה וביטחון יותר ממה שאני שומעת מכמה חרדים שאני מכירה. זה מוכיח לנו שבאמת אפשר ללמוד מכל אדם.
ושוב פעם, לא הייתי מגיעה לדרגה כזו של קבלה והבנה אם לא הייתי עושה השתדלות מאומצת לקרוא דברי תורה מחזקים מצדיקים כמו הרב רומפלער, הרב שלנו, וכמו סיפורי צדיקים שאני נוטה לקרוא בשבת שנותנים לי ביטחון. המסרים של האוטיסטים שאני קוראת כל פעם גם מחזקים אותי כי מובן שכשאדם מבין ומעכל שאנחנו לקראת הגאולה, מה יותר מחזק מזה? צדיקים אחרים גם אומרים את זה כידוע ובאמת, אחרי הגלות הארוכה הקשה הזאת וההדרדרות של העם היהודי בדור הנוכחי, באמת מה יכל להיות יותר מחזק? תחזיקו חזק, אל תיפלו, אומרים כל הצדיקים והמילים שלהם מהדהדים באוזניים שלי כל פעם שיש בשורות קשות. אני מאחלת לכולכן שהמילים שלהם ימצאו את עצמם בלב שלכן ובמודעות, כי בזמן אמת, זה מה שצריך. חיזוק, אמונה וביטחון. שנזכה ב-3 השבועות האלו לא ליפול ובע"ה שלא יהיו סכנות לעם ישראל, ושנזכה להתפלל על עם ישראל מכל הלב ולבטל כל גזרה קשה.

לכבוד ל"ג בעומר

Note: The English translation for this message can be heard at 97225711222 extension 5

מסר חיזוק לכבוד לג בעומר ולזכר רבי שמעון בר יוחאי הקדוש

חשבתי לעצמי על לג בעומר והמחשבות התגלגלו מלג בעומר שנה שעברה, לטרגדיות הנוראיות שהתרחשו במירון, או בדרך יותר נכון ואז נזכרתי במשהו שמאוד מאוד כאב לי לראות וזה דבר שקורה כל יום בכל זמן ובכל מיני מקומות ומצבים.

נזכרתי שכשהייתי לפני שנה וחצי בקבר רחל ביום פטירת רחל אמנו, היה כמובן צפוף מאוד בקבר וכולם נדחסו ונדחסו. ומה שכאב כל כך זה לא הרמיסות שכל אחת רמסה את רגליה של השניה, נשים שם דחפו בכח, צעקו וכל מה שהיה אכפת להם באותו רגע היה שהן רצו להגיע עד לקבר עצמו.

אני עמדתי בצד, מחוץ לכניסה, התפללתי אך לצערי לא הצלחתי להתמקד בתפילות כל הזמן כי פשוט כל כך כאב לי מה שהתרחש שם וקול קטן בתוכי רצה פשוט להתפרץ ולצעוק, "נשים! האם אתן באמת חושבות שרק אם תגענה בקבר עצמו, אז ה' ישמע אתכן ויושיע אתכן? האם אתן סבורות שה' רוצה בכלל לפתוח לכם את שערי השמים כשאתן דוחפות אחרות ללא רחמים, אפילו זקנות שקשה להן לעמוד, ואתן דוחפות אותן? האם התפילה שלכן יותר חשובה מהתפילות של שאר הנשים שטרחו ובאו לכאן היום לבקש רחמי שמים???"

כמובן שמסיבות ברורות, לא פתחתי את הלב ולא אמרתי דבר. אבל עכשיו, עוד לפני שאתן נוסעות למירון, לקבר של הצדיק והתנא הקדוש, קחו לכם כמה רגעים להכנה נפשית. אני מבטיחה לכן, שאם לא תדחפו פנימה, אם תשארו בשקט ובענווה מאחורה, שהקב"ה יהיה אתכן שם, מאחורה, וישמע לכל מילה שיצא מלבכן. תארו לכן את משה רבינו או רחל אמנו. מה הם היו עושים? האם לא נכון לצפות שהיינו מוצאים אותם מאחורי כולם? ולכן, דווקא הצדיקים נמצאים מאחורה. ואת התפילות של אלו שמכבדים את חבריהם, ה' הכי אוהב.

כתוב ב גמרא סוטה דף ה עמוד א: כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם

הרי מי שדוחף את עצמו קדימה הוא חושב שתפילותיו יותר חשובות מתפילותם של אחרים. זוהי חד משמעית גאוה, לא עלינו. וממילא אם נדחוף אחרים או נכעס על כולם, ה' לא יפתח לנו את השערים, ואז, מה הטעם?

זוהי נקודה למחשבה חשובה, שתקחו אתכם בע"ה למירון או לקבר שמעון הצדיק, או כל מקום אחר בין שבקדושה או בין שבגשמיות, כמו תור בסופרמרקט. ואם תוכלו להעביר את הדברים הלאה, באוטובוסים וכו, תזכו לעזור ליהודים אחרים לא ליפול במלכודת הזאת של היצר הרע, שנובע אך ורק מתוך גאוה.

ולסיכום אני רוצה לקרוא לכן כמה פסוקים בענין גאוה מספר המידות של הרב נחמן:

אין משיח בא עד שיכלה גאוה מן העולם.

על ידי גאוה בא רעב לעולם.

על ידי גאוה בא לפחד.

סגולה לבטל גאוה, שישתתף בצרתן של ישראל

ו סגולה לבטל גאוה, ליתן צדקה.

נשים יקרות אני מאחלת לכן שבוע טוב וחג שמח בלג בעומר ושכל תפילותיכן ייענו לטובה.

Yom Hashoah 2010

Here is the end of chapter 128 from Daniel's website - pre-edited. I wanted to put it up already now, in memory of the six million Jews that were killed. Why? Because it will not do their memory any good, or more to the point their neshamas, if we just think about them and get mad at the world. Or to stand in a siren and think about them and then continue going against our Abba in Shamayim.

However, if we take upon ourselves to do teshuva, to work on a specific middah, modesty and so on, in their name, THAT will do their neshama the good it longs for. Any G-d fearing Jew would be prepared to die so that the Jewish people would do teshuva and bring Moshiach. I would. Would you?
Here is his message:


Is everything really “as usual”??
A message from Daniel, Adar 5770

Question: It seems as though the world is moving along as usual. The newspaper headlines are saying the same things. The stock market is improving; the magazines are filled with promotional ads about vacations for the upcoming Pesach, and so on. The future looks bright. So how can you claim that we are on the verge of a major catastrophe?

Daniel: Before WWII broke out, the Nazis, yimach shmam, were making threats against Europe and then against the rest of the world.

They had already begun attacking Jews and their army was all ready to go to war and the whole world knew about it.

Yet, then, as today, people didn’t want to think about that reality. They wanted to have a good time [enjoying the olam hazeh]. There were people then, newspapers, government leaders and so on, who were all aware of the danger but most of the people just did not want to know. That is also today’s current situation.

For example, before WWII, Warsaw was a quiet and happy town. People went shopping, as usual, took care of their kids, went to work… Everything was as usual, up until the German planes started bombing the town.

Then, in a matter seconds, reality changed. Life was normal, nice and friendly with people planning future vacations, births, scheduling dental appointments, etc. And in an instant their whole world turned black. Parents and children were killed, lo aleinu! There was no food and the river was polluted from the deaths of all the horses and people killed by the bombs. The world entered a dark period of death, destruction and terror. Over five years of pure gehennom (hell).

Now, too, the world seems to be going on as usual. But one day, in the not too distant future, the reality we know will turn into an entirely different reality. Hashem is already reminding us that we are living in exile, in the fiftieth gate of tumaa (impurity) [as explained in Or HaChaim hakadosh, Shemos 3;8], the darkest galus (exile).

At the end of history, all of the wicked people and heretics will know at the very last moment that “there is no other besides Him”. But it won’t help them. Their time has run out and they are going to disappear from reality [“and He will destroy all the wicked” (end of “ashrei” prayer)].