Wednesday, March 2, 2011

"נשות הטאליבן"

תגובה מלובשת שאל לסרט התחקיר של ערוץ 2

כותרת: " אל תשפוט את האדם לפי בגדיו" ג’ורג’ וושינגטון

גדלתי בבית "כיפה סרוגה", למדתי בב"ס ממ"ד, אבא שלי קצין בצה"ל, כל אחיי ואחיותיי שרתו בצה"ל ואני בשרות לאומי. עם השנים, התחזקתי בדת והתחרדתי. כשגיליתי את תורת החסידות, בפרט את תורתו של הרב נחמן מברסלב, סוף סוף "מצאתי את עצמי". ובכל זאת נשארנו, אני ומשפחתי, אשר חלקם חילונים, וחלקם "כיפה סרוגה", נשארנו קרובים ובקשרים מעולים. כן, אפילו כשהתחלתי ללבוש שכמיה, המכונה אצלנו "שאל". כן, אפילו כשהתחלתי ללבוש מטפחת ארוכה על הראש, כמנהג חסידות תולדות אהרן הוותיקות (כיום לרוב סבתות). האם הצטרפתי לאיזה כת? לקבוצה מאורגנת עם מנהיגות? לא. לא קיים דבר כזה בכלל. הרבנית בניזרי אמרה שיש כיום כ 10,000 נשים בארץ שלובשות שאל. לא ידעתי. בירושלים נראה לי שאולי יש אלף. כל אחת עם הסגנון שאל שהיא אוהבת, יש קצרים ויש ארוכים, יש צבעוניים ויש שחורים... אין לנו קהילה אחת. יש חברות. יש לנו מכנה משותף שגורם לנו לרצות להפגש בשמחות ביחד, לחייך חיוך תומך וחברותי ברחוב, וזהו, זה תמצית הענין.

יש גם ארגון בשם "כתר מלכות" שנוסד ע"י הגב’ א.ל., אותה לא הכירה בכלל הגב’ יפעת ארליך, התחקירנית המפורסמת של רשת 360 אשר רגלה במשך כמה חודשים על חלק מהנשים שלובשות שאלים. הארגון הוקם במטרה להפיץ וללמד את ענין צניעות האשה. מתוך כל הנשים שלובשות שאלים, כ 10% בערך שייכות לארגון ושולחות את בנותיהן לב"ס הנפלא של הארגון. המנהלת והמורות של בית הספר הן בין הנשים האכפתיות ביותר שאי פעם הכרתי, ממש צוות תומך ואוהב.

כשהתחלתי אף אני, לפני מעל חצי שנה, ללכת לחתונות של נשים ירושלמיות שלובשות שאל ו"רדיד", שזה שאל על הראש, נדהמתי להכיר קבוצה של נשים כאלו נחמדות, חמות ואמיתיות. מטבעי אני אשה חברמנית שממילא אוהבת להכיר אנשים מכל חוג ועדה, אך כשאני נמצאת בחברת הירושלמיות הצדיקות האלו, לבי מתמוגג מרוב החום. הן מקבלות כל אחת באהבה אמיתית, לא משנה מאיפה באת, מי היית בעבר ומה את עושה היום. אחת מהן, עליה דברה הגב’ ארליך, לצערי, דברי שקר וכזב, היא אישה שנותנת יחס לכל שכנה ושכנה, בין עם היא לבושה חצאית מיני, ובין אם היא ליטאית עם פאה, זה לא משנה. היא "מחלקת" את אהבתה בין כולם. ממש כמו אמא. ילדיה מלאים בשמחת חיים מעבר לרגיל, אני נהנית לשבת איתן מדי חודש ולצחוק איתן הרבה. האי גדלהאת ילדיה בחום ואהבה שכמוה לא רואים בבית הטיפוסי הישראלי, ללא מכות וללא כפייה לא רצוייה. הכל בנחת ובאהבה.
וכן, היא מכסה את פניה ברחוב. ואם היא היתה לובשת בגדי ליצן עם אף אדום ענק, עדיין היו מעללילים עליה כאלו עלילות (שהיא כופה את שיטותיה על ילדיה ועוד עם הכאה?!)? האם היא היתה חוטפת בזיונות ומבטי שנאה? ומה עם שאר הנשים האלו? איני לובשת רעלה, אבל מה אכפת לי אם מישהי אחרת כן? זה מפריע לי? מי אני בכלל שזה יפריע לי? אנחנו כולנו בשר ודם ותו לא, מאיפה לנו הגאווה שגורמת לנו להאמין שדעתינו על אחרים קובעת משהו? יש לנו את הזכות לשפוט בני אדם?

מתוך כל הנשים שלובשות שאל, כ6% בערך הולכות גם עם רעלה. זה נראה מוזר? מפחיד? כן, קצת. בארצות הערב זו תופעה הרבה יותר נפוצה ולכן לא עושים מזה ענין. פה, בארץ ישראל, זה דבר חדש ולכן זה לא מובן ומפחיד. איני מכירה את הנשים שלובשות רעלה הגרות בבית שמש, אך הנשים שמתלבשות כך בירושלים, שהכרתי עד עכשיו הן נשים מקסימות ועדינות במיוחד, אמהות טובות במיוחד ורגועות יותר מהרגיל. ובנושא של הטענות ששמעה הגב’ ארליך בנושא הנשים בבית שמש, יש סימןשאלה גדולה. היא בעצמה הודתה שלא נתקלה בשום טיפה של אלימות בבתים שם. (חוץ מזה שהאם עלינו ללמוד כאן שבגלל שאשה שלובשת רדיד ורעלה נכנסה לכלא, על כן כל אשה שלובשת בגדים כמוה היא כנראה עבריינית? אם כן, אז כל אדם שלובש מכנסי ג’ינס הוא כנראה גם רוצח סדרתי כמו הרוצח "בוגוסלבסקי" שנתפס כשהוא לובש מכנסי ג’ינס...).

נהיה מצב עצוב של עגמת נפש. עד היום, כשנסעתי באוטובוס לבקר את הוריי, לא הסתכלו עליי פעמיים, עם השאל ועם המטפחת-שאל על ראשי. עכשיו, אחרי שיצא הסרט הנוראי על "נשות הטאליבן" (חס ושלום לקרוא להן טאליבן), אנשים מסתכלים עליי במבטי שנאה וסלידה. בלי טיפה של בושה, הם צועקים לידינו "הטאליבן המשוגעות האלו, חולות נפש..."
מדהים כמה ש"טכנולוגיה" משפיעה על בני אדם. המוסיקת רקע המפחידה בסרט של יפעת ארליך - כמו בסרט אימה. רעדות המצלמה, כמו בסרט אימה... לא פלא שכולם נבהלו כל כך. לא ידעתי עד כמה הסרט הזה השפיע על אנשים עד ששמעתי הערות מכל מיני חילונים שאני מכירה. אשה אחת אמרה לי ש"הראו בטלוויזיה איך שנשות הטאליבן מתעללות בילדים בגן, מה עושים להן, מרביצים להן..."ההערה הזאת עוררה אותי שאני צריכה לראות במו עיניי את הסרט הזה. ראיתי... והבנתי הכל. לא מראים שם שום התעללות. הבנות קופצות חבל בשמחה. התחקירנית אומרת בעצמה בסרט שהנשים שהיא הכירה חמות במיוחד ומלאות שמחת חיים. אך אף אחד לא שם לב לעובדה הזו שהיא אמרה. המוסיקת רקע ואפקטים של המצלמה עשו את שלהם. אנשים מבוהלים כהוגן. אי, מה שאנשים יעשו היום לקבל רייטינג ותשומת לב ופיים. על חשבון אזרחים תמימים והגונים. ומי יסבול עכשיו הכי הרבה? הילדים שלנו. עד עכשיו הם הסתדרו מצוין. הבנות שלי אמרו לי, "אמא, אנחנו גם רוצות ללבוש שאל ורדיד." אמרתי להן "אתן לא חייבות, אתן עוד צעירות..." הן לא רצו לשמוע עוד מילה. כשעוברי אורח רואים את בנותיי עכשיו לבושות בשכמיה מעל בגדיהן, האם הם יודעים שזו היתה בקשתן? לא. הם מעירים לי וחושבים שאני אמא נוראית שמכריחה את בנותיי להתלבש צנוע. אך גם זה דבר מעניין.
ראיתי בהרבה ספרים תמונות / איורים של נשים ובנות צעירות מלפני 150 - 200 שנה ומעלה (מעל 100 שנה זה איורים כמובן): הבנות לבשו כמה שכבות של בגדים רחבים וארוכים עם מטפחת על הראש קשור מתחת לסנטר, כמו אמותיהן. הבנתי מזה דבר חשוב: שכבר למעלה מ5500 שנה, כך התלבשו בנות ישראל. אם כך, מה אנשים חושבים? שלאורך אלפי שנה הבנות סבלו מרוב שכבות הבגדים והיו אומללות, ורק עכשיו, ב100 שנים האחרונות נגמרו שנות הסבל כי רב נשות העולם הורידו את שכבות הבגדים? כאילו שרק עכשיו במאה האחרונה העולם התפכח ונהיה סוף סוף "שפוי" חחחחח...

השאלה העיקרית: מדוע הנשים כמוני רוצות ללבוש שאל ובגדים שמסתירים כליל את צורת הגוף? בגלל פמיניזם כמו שטוענת הגב’ ארליך בכתבתה? כלל וכלל לא. כי אנחנו חיות על פי האמונה שצריך להתלבש כמו שאמותינו התלבשו וכמו שכתוב בהרבה מקומות, בדרך "שאסור לגבר לראות את צורת הגוף של האשה". אנחנו למדות גם מרבנים גדולים שיש בדורינו כמו שאמר רב שלום ארוש בשיעור בנושא צניעות: "הגבר, יש לו יצר הרע גדול! בוער לו בעיניים!" לנו, חשוב שגברים לא ייכשלו בנו וייענשו אחר כך בגללינו. אני חושבת שזה דבר יפה מאוד שאנחנו מוכנות להקריב את עצמינו ולהראות מצחיקות, אם צריך, כדי לשמור על גברים שאינם הבעלים שלנו וכדי לא לגרום לבעלים אחרים להרהר בנו, חס ושלום. זו כל המטרה שלנו ואני חושבת שגם אם לא מסכימים איתנו, לפחות צריך לכבד אותנו. גם החילונים גם הדתי-לאומי, וגם שאר הקהילה החרדית. אנחנו מאמינות הפוך מדעת ה"פמיניזם". ככה אנחנו רואות את המצב, שדווקא בדורינו מתייחסים לאשה עם הרבה פחות כבוד. היום, אשה צריכה להראות טוב ומושכת כדי לקבל אהדה ויחס טוב מרוב העולם. הכל תלוי ביופי. אם הבת מקובלת או לא בחברה נקבע לרוב ע"י יופיה וכמה היא מוכנה להראות מגופה וכו. כל אחד והאמונה שלו והשיטה שלו. אך תסכימו איתי שאם האדם לא גורם נזק לאנשים אחרים, אין לאף אחד את הזכות לרגל עליו,לצלם אותו, להראות אותו כנגד רצונו לכל העולם בטלוויזיה ולבסוף, לשפוט אותו ולבזות אותו וכל מי שנראה כמוהו. זו בהחלט לא שיויון זכויות וזה מפר את החוקים שמגנים על זכויות הפרט. הלוואי שלמישהו יהיה אומץ לעמוד לצד הנשים המסכנות האלו, להבין את עגמת הנפש שנגרם להם ולהלחם על כבודם.

אחיי החילונים וכל מי שמכיר אותי אינם שופטים אותי, גם לא עכשיו שאני לובשת שאל. הם אנשים טובים ומכובדים ומהווים דוגמא לכולנו.

הנה קצת מהמקורות שמשמשים כבסיס לאמונת הנשים שלובשות "שאלים": מבוארים ברמב"ם הלכות אישות פרק כד:
הלכה יב

"ואי זו היא דת יהודית הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הן הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית. יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים. אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה כדרך שעושות העכו"ם הפרוצות. או שטווה בשוק ומראת זרועותיה לבני אדם. או שהיתה משחקת עם הבחורים. או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש. או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה."
ורבנו יונה כותב: אסור להסתכל באשת איש מהתורה, ובפנויה מדברי קבלה, ולהרהר אסור מהתורה אפילו בפנויה. וכלל גדול בידינו: לא כל דבר שנראה כהר ומעל יכולת כן הוא כפי האמת. הדבר לא רק בעניני דת ומצוה, אלא בכל מלי דעלמא. מקיצור שולחן ערוך, סימן קנב:
סעיף ח
"צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה. ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביפיה, ואסר להריח בבשמים המיוחדים לאשה וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלוין עליה. אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק אסור להלוך אחריה אלא רץ שתשאר לצדדין או לאחריו, ולא יעבור בפתח זונה אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה עונו גדול מאד, ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה."

No comments: