Sunday, February 20, 2011

שתי צדדים למטבע

מסר לשבוע של כג שבט

שתי צידי המטבע

ה' זיכה אותי לעמוד מהצד ולראות מריבות של אחרים לאחרונה. ישנם מריבות שאנחנו בטוחים ממש ב100% שאנחנו יודעים מי מהצדדים הוא הצודק. וזה בכלל אומר שצד אחד צודק והצד השני לא. ואנחנו צריכים לחשוב על העניין הזה לעומק. ראשית, אנחנו מדברים רק על אנשים יראי שמים, לא על וויכוח שבין אדם לא מאמין או אפירוס לבין אדם מאמין. פה אין שום ווכוח לעולם כי רק תורת ה' צודקת ולא שום דבר אחר, לא פילוסופיה, לא טבע ומדע, לא הגויים ואמונתם ולא החילוניות.

אך כמה קורה לנו שאנחנו רואים איזה מריבה, ווכוח, חילוקי דעות וכד שאנחנו בטוחים מיהו הצודק? אתן לכן דוגמא:

ראיתי זוג מתווכח. הבעל התלונן שהוא מרגיש שהוא לא עושה את תפקידו כי האשה תמיד צריכה אותו ואת עזרתו. הוא צריך לעזור לשמור על הילדים, הוא לא יכול ללכת ללמוד תורה בלילה כי היא צריכה שהוא יעזור לה לטפל בתינוקת בלילה שמתעוררת בלילה. היא צריכה שהוא יעזור לסדר את הבית וכן הלאה. הוא מתלונן שקשה לו כי הוא מרגיש, אולי כמו במצרים, שהוא נאלץ לעשות את תפקיד האשה ולא את תפקידו שזה לצאת כל היום וללמוד תורה.

לכאורה הינו חושבים איזו אישה עצלנית. בגלל העצלנות שלה בעלה לא יכול ללמוד תורה! אך מה חז"ל באים ללמדנו? הלל אומר: ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (פרקי אבות ב: ה). אני מכירה את הזוג וידעתי גם את ה"צד" של האישה. לאישה יש הרבה בעיות רפואיות. כאבי גוף באופן קבוע, עייפות כרונית כמעט, חלשות פיזית, ויש לה כושר/ סף סיבולת נמוכה מהרגיל, פיזית ונפשית. והיא גם ספרה לי אחר כך שהדרך היחידית להחזיר את התינוקת לישון כל פעם זה על ידי נדנודים למשך כמה דקות של המיטת תינוק. היא כבר כל כך עייפה כל הזמן ואין לה את הכוחות הפיזיות לנדנד ולנדנד ולנדנד. ולכן אנחנו רואים שלא תמיד המצב כלכך ברור כמו שהוא נראה. היצר הרע מוכשר מאוד והוא גורם לנו מיד לחשוב שאנחנו יודעים את כל הסיפור ואנחנו צודקים וזהו. דוגמא שנייה: ביתי אמרה לי שהיא ראתה משהו מוזר מאוד. איש שעומד בתחנה עם משפחתו, לבש שטריימל עם פאות ארוכות וג'קט קצר ומכנסיים מודרניות. היא לא הצליחה להבין איך דבר כזה משונה יכול להיות? אמרתי לה שה' בוחן אותה ואותי כנראה אם נדון אותו לכף זכות. אולי הוא נסע לשבת והטרטבו לו הבגדים והוא נאלץ לשאול מאיזה שכן בגדים? מי יודע?

והנה דוגמא שלישית: לצערי הרב מאוד, זכיתי במרחאות לראות חילוקי דעות עצובים מאוד שבוע שעבר בחתונה. הנשים בחתונה התפלגו לשתי קבוצות עיקריות. נשים שלבושות עם שאל ורדיד ומכוסות מראש עד רגל, ונשים שמתלבשות איך שנהוג היום ברב הקהילה החרדית, כלומר חליפות מחוייטות, כובע או פאה או שתיהם וכו. באוכל, ישבו הרב לחוד. בריקודים, רקדו לרוב לחוד. וכל צד סבור שהוא הצודק ושהצד השני לא עושה נכון ולא עושה את רצון ה' ולכן צריכים להתרחק מהצד השני וזהו. ההתרחקות המכוונת הזאת זו גם סוג של מריבה. מריבה עצובה מאוד. בית המקדש נחרב על שנאת חינם. ה' סבל את הגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה אבל כשהיה שנאת חינם זה כבר שבר את הקש על גב הגמל כמו שאומרים. נו, תגידו לי עכשיו, איזה צד צודק? הרי כל צד סבור שמה שהוא עושה זה נכון וזה רצונו של ה', לא משנה עכשיו מה דעתי או מה אומרים הרבנים כי יש שאומרים ככה ויש שאומרים ככה. אז מי צודק? מה זה משנה בעצם? צריך להבין כל צד מאיפה הוא בא, איך הוא גדל, מה הרגשות שלו, מה הוא עובר בבית. אין לנו שמץ של מושג מה עובר לכל אחד בראש. אנחנו רק יודעים שאנחנו כולם הבנים של הקב"ה ושאהבת אחים זו מצווה דאורייתא. וכל צד חושב שצריך להרחיק ולנדות את הצד השני... חס ושלום! זה כאב לי מאוד ההפרדה הזאת. כל צד חשב שהוא עושה את רצון ה' בזה שהוא מתרחק מהשני וכל צד שכח את המצוות של לדון לכף זכות ושל כל התורה כולה שזה ואהבת לרעך כמוך. אנילא מתכוונת שעכ שיו הילדים של כולם ישחקו ביחד וכן הלאה, מובן שאנשים רוצים לשמור את הילדים שיגדלו עם המוסר וערכים שלהם בבית ולא רוצים השפעה חיצונית וכן הלאה. אבל חיוך זה אסור? שיחייכו אחת לשניה. וירקדו אחת עם השנייה. לא? ראיתי את ההפרדה הזאת בין הרבה קהילות בעם ישראל. וזה כואב מאוד. ה' מעמיד בפנינו ניסיונות שאנחנו לא רואים בכלל. אנחנו נבחנים לא רק על כך שאנחנו עומדים על העקרונות שלנו לשם שמים אלא גם על העקרונות של ה'! כולם! וכמו שיש לו עיקרון להיות צנועות לשמור שבת וכשרות יש לו גם עקרונות של סבר פנים יפות לכל אדם ולאהוב אותו כמו שאנחנו אוהבים את עצמינו.

זו עוד דוגמא. בכל וויכוח קורה משהו אחר. הכי חשוב לזכור שכל צד יש לו את הטענות והרגשות שלו ואנחנו חייבים לנסות להבין ולכבד את כולם. כמו שאנחנו רוצים שיבינו אותנו ולא ידונו אותנו על המעשים שלנו כך אנחנו חייבים להזכיר לעצמינו את זה בכל פעם שאנחנו רואים ווכוח של אחרים או מעשה משונה.

ההצעה שלי זה להשתדל לא להסתכל. כשאני משתדלת לא להסתכל על אחרים ואחרות בכלל, לא ברחוב, לא בתוך מקומות וכו לא נצטרך לעמוד בניסיון הקשה הזה. הרי רק להסתכל זה דבר בעייתי עובדה שעם רק מבט אנחנו יכולים חס ושלום לגרום לעין הרע למישהו אחר. לכן, כדאי שנשמור את עינינו לעצמינו ולא נסתבך לא בלדון אחרים ולא בעין הרע. אם זה מריבה שלנו עם מישהו אחר, נשתדל להבין את הצד השני כמה שנוכל ואם לא נצליח להבין אותן לזכור שכל אדם רואה דברים בצורה שונה עם רגשות שונות.

No comments: