Saturday, September 22, 2007

My sessions תקשוריי עם האוטיסטים

תקשוריי עם בנימין ודניאל
סוף סוף הקלדתי אותם. שאלתי את בנימין ודניאל שאלות שהיו נראות לי כשובות מאוד לכולם. כדאי לקרוא

תקשור מס' 1 עם בנימין ודניאל


תקשור - שאלות ותשובות בין המתורגמנית שעובדת עם האוטיסטים לבין בנימין ודניאל.

(מכיוון שאני לא רק מתרגמת, אני גם עוזרת להפיץ את המסרים, לכן מדי פעם אני שואלת את ה"חברה" שאלות שחשובות בכללי לעם ישראל, שאלות שנראה לי שכולם היו רוצים לדעת את תשובותיהם ולכן אני מביאה אותם פה. ההערות שלי בסוגריים)

אני: איך עובד הענין של התקשור?
את רואה מה שהם מדפיסים או גם שומעת את זה בראש שלך - כמו טלפתיה?

המתקשרת: בדיוק.

בנימין: מה חשוב פה - צריך את האמת של הנכתב. ואם יגידו שהמתקשרת עושה את זה? אז מה? בכל זאת זה אמת. זה לא היא. אבל בואו נגיד. שיגידו. הכי הרבה. אבל המשפט אמת אז למי אכפת מי כתב את זה?

אני: הבנתי דרך המסרים של כולכם, שאתם קצת שונים אחד מהשני. שמעון לדוגמא מדבר מאוד נוקשה וכד', ולמשל גליה מדברת עם המון אהבה ועדינות והיא מדברת על נשים, מה הן יכולות לעשות כמו להגיד הרבה תהילים וכו, אז אני רוצה להבין האם המסרים של גליה...

בנימין: כל אחד מאיתנו יש אופי ודרך. כמו כל בן אדם ואפילו להבדיל אלף הבדלות (פה הבנתי שהאוטיסטים שהם באמת צדיקים גדולים, להבנתי, אך הם מאוד ענווים) כל גדול הדור וכל תלמיד חכם יש לו גם על אותו נושא דרך אחרת להגיד את זה וצורה אחרת. אני לא משווה אותנו לגדולים, אבל כדוגמא. אז [כך זה] גם אצלנו. אבל המסר חייב להיות אותו דבר בסופו של דבר.

אני: התכוונתי, האם כדאי להראות יותר את המסרים של גליה לנשים - האם זה יותר הדרך להגיע ללב של האשה?

בנימין: יכול להיות. אבל צריך תמונה שלימה עם כולנו כדי להבין שנכון, יפה להגיד תהילים, אבל אישה עם פאה וחצאית מעל הברך צמודה, התהילים שלה לא יעזרו לה הרבה כי היא מושכת עין של גברים וגורמת להם לחשוב דברים לא טובים.

אני: האם יש לאנשים שהתפללנו עליהם כל הזמן עד עכשיו, אפילו שהם חילונים ורחוקים לגמרי מהדת, האם יש סיכוי עכשיו שאנחנו כל כך קרובים לסוף שהם יעשו תשובה בזכות תפילותינו?

בנימין: אי אפשר לזלזל בתפילה למען אדם אחר כי זה חסד ממש לשם שמים ויכול להיות שהתפילה יעורר משמים בדיקה ויראו אולי משהו שבגלל זה יש לאדם הזה זכות בכל זאת להנצל. ואז הקב"ה יכול לפתוח את הלב של אותו אדם בשנייה! ולהחזיר אותם בתשובה.

אני: אז אני מבינה מזה שמכיוון שהקב"ה יכול באמת בשנייה לפתוח את לב האדם שמה שחשוב, בגלל שיש לנו את זכות הבחירה, זה שאותו האדם צריך לרצות את זה, - לרצות שיפתחו לו את הלב. זה נכון?

בנימין: אפילו אם הוא לא רוצה, אבל [זה ש] אתם או מישהו עושה למענו לשם שמים, כדי להציל אותו זה יכול לפתוח, שוב אני אומר, את התיק, ויסתכלו ויגידו, "או, יש לו זכות אבות או יש לו מעשים טובים, מיוחדים, אז כדאי להציל אותו..." יש חומר להציל. ואז ה' יכול לפתוח לו בשנייה את הלב והוא ינצל.

אני: ממה שאני יודעת, חוץ מאולי רבי נחמן שהתגבר על היצר הרע שלו כבר בגיל צעיר כשהיה ילד, אבל אפילו הצדיקים הגדולים, לקח להם שנים - 60 - 70 שנה להתגבר על היצר הרע והתאוות שלהם. אז איך לנו, לאנשים הקטנים יש סיכוי עכשיו בשנה הקרובה, בפרק זמן כזה קצר, איך יש לנו סיכוי להתגבר על היצר והתאוות שלנו לפני ביאת המשיח?! אנ לא יודעת אפילו איפה להתחיל...

בנימין: להתחיל בתפילה!

אני: לעשות על זה התבודדות? (אני מקורבת לחסידות ברסלב) ם

בנימין: מין התבודדות, כן, שלא לחשוב שאני ברסלב. לא שזה לא טוב, זה טוב. אבל ברגע שבן אדם יש לו את ??? זה כאילו פירמה. ואני לא שייך לפירמה אני שייך לעם ישראל כולו. (הבנתי שהוא לא רוצה לקרוא לזה בשם "התבודדות" כדי שלא יחשבו שזה אומר שהוא ברסלבר. מה שחשוב זה התפילה לה' לא משנה איך יקראו לזה). ס

צריך להכנס פנימה, פשוט להצטער על כל עבירה ועבירה! כל רגש שלא במקום של שנאה, קנאה וכו'. אפילו דק ביותר. ולהצטער על כל עבירה ברורה ולא כל כך ברורה. להצטער ולבכות ולנסות לשנות. להשתדל לחזור ליהדות כמו שפעם היה, כמו שהקב"ה רוצה. להוציא את כל המודרניות, כל הדברים לאו דווקא של הדור שלנו עכשיו, אבל שהתאסף מדורי דורות, כל הפסולת שנכנס ליהדות שלנו, היידישקייט שלנו.

אני: בענין התאוות, יש אנשים ממש צדיקים, אנשים טובים וצנועים אבל שיש להם כל מיני תאוות קטנות כמו לדוגמא תאוות האוכל. איך עכשיו אפשר בכזה זמן קצר להתגבר על התאוות האלה? שמעתי שבעולם הנשמות הנשמה עוד ממשיכה לחפש אחר התאוות שלה וזה נורא מפחיד אותי! אני לא רוצה את התאוות האלה אבל מה לעשות...?

בנימין: יש ממה לפחד. אבל בקשר לאוכל, למשל, בן אדם שמתגבר על תאוות האוכל יכול להתגבר על הרבה מאוד דברים. ולכן, צריכים כמו בכל דבר, להחליט שזה לשם שמים, ולתת לעצמינו דרך אכילה. כמו שיש לנו דרך חיים. גם באכילה זה יידישקייט. ז"א, בבוקר אוכלים כך וכך, אוכלים אולי משהו קטן אח"כ לאחר הצהריים, ואז אחרי שעה 6-7 אוכלים רק פירות וירקות או שותים משהו. אבל ברור לא משהו עם סוכר, אבל לא מספיק. גם לא להכניס דברים כמו קולה דיאט, כי זה טעם הרחוב וזה לא שייך ליהודי, זה גרוע בשביל הגוף. לשתות דברים פשוטים, בריאים, כי ככה אנחנו גם בריאים יותר בגוף וזה לא שייך לרחוב. זה לא שייך לתאווה.

אני: ואם נשאר לבן אדם תאווה קטנה יחסית, כמו שוקולד לפעמים, כשהוא מנסה ממש להתגבר על שאר הדברים היותר גדולים, אולי אם הוא יפסיק את התאווה הקטנה הזאת (כמו ממתקים) אולי הוא יפול לגמרי, לא?

בנימין: קודם כל, צריכים לאט לאט להפסיק את הכל. אדם חזק, פה ושם יכול לאכול חתיכת שוקולד (או ממתק קטן...), אבל מהניסיון שלי, עדיף גם זה לא. אני אשאל אותך שאלה. נגיד שחס וחלילה יש לך תאווה למשהו כמו שוקולד שזה לא חלב ישראל. אז רוב הזמן את אוכלת חלב ישראל אבל לפעמים התאווה ל"האגן דאס" (גלידה) מדי מתגבר עליך, את חייבת איזה ביס. אפשר? לא.

אני: אבל זה משהו לא כשר. אבל אם יש תאווה למשהו שהוא כן כשר?

בנימין: אבל זה לא כשר גם. התאווה לא כשר.

אני: אבל יש אנשים שממש סובלים מייסורים ואיזה ממתק פה ושם עוזר להם להתמודד אז האם הם בכל זאת ייענשו ויעמדו לדין על תאווה של ממתקים כשהם כל כך עובדים קשה על מצוות הרבה יותר גדולים?

בנימין: אני מבין. אבל יש אנשים שעצבנים וסובלים הרבה ומה מוריד את זה מהם? רואים איזה סרט. סרט כשר, אבל בכל זאת זה סרט. נהנים מזה, קצת שוכחים את העולם. אבל את לא מבינה, את לא צריכה להרגיש את הצורך הזה בכלל. את צריכה להנות מהרוחניות. והסבל מביא להנאה כזאת. הסבל מביא לבכי שמנקה מבפנים. זה בכי שנותן הנאה פנימית כי מרגישים שכל המחיצות ירדו, שמתקרבים לאמת, לקב"ה. והקשר הזה זה ההנאה. הקשר הזה מרגיע. והקשר הזה עושה את הכל טוב. וכל הדברים האחרים כמו אוכל מיותר וכל מיני בידורים מיותרים וספורט, זה דבר שעובר ואחרי כמה זמן כבר לא עוזר. דבר שטחי ביותר. זה גם מוריד אותם.

אני: בקשר לייסורים. אני עדיין לא מביה למה הייסורים טובים לנשמה? זה דבר שאני פשוט לא מצליחה להבין.

בנימין: טוב, ננסה להסביר את זה. אדם בא לעולם הזה אך ורק לתקן. תיקונים זה סבל. לוקחים אוטו למוסך לתקן. מוציאים את הגלגל, ממלאים איזה אוויר, מוציאים איזה חלק, מחזירים (פה, אבא של דניאל הוסיף "דופקים קצת וכו).
נכון, בדיוק (לאבא של דניאל).
אמנם זה אוטו. אבל אם זה היה בן אדם זה היה כואב. מאוד. זה הסבר פשוט. אבל בסופו של דבר הוא (האוטו) עובד יותר טוב. אבל זה לא ההסבר שאת רוצה. יש עוד הסבר שהולך יותר עמוק. זה ההסבר השטחי, מה שאמרתי עכשיו. האדם בא לעולם הזה, אמנם בתור ילד והוא צדיק נחשב. אבל יש נטיות, כל מיני נטיות לא הכי טובות והוא צריך לעבוד על עצמו מאוד חזק. אדם שאין לו בעיות הוא בדרך כלל לא עובד על עצמו. הוא בדרך כלל מתחיל להתפס בעולם הזה ולבטוח בצבא, הביטוח לאומי, החשבונות בנק וכו'. הוא נהנה, אפילו אם הוא יהודי חרדי, אמנם הוא מתפלל בבוקר אבל הוא נהנה ללכת עם אשתו למסעדה כשרה שזה דבר אסור ביותר בתור בידור, אוהב ללכת באיזה נסיעה ארוכה באוניה לוקסוס עם הכשר הכי טוב, הוא נהנה פשוט לברוח מהמחשבות לדברים יותר קלים.

הסבל והפחד מביא אותנו בחזרה לאמת, לעיקר. ומה העיקר? שאנחנו לא צריכים כלום בעולם הזה, רק את הקב"ה. אנחנו צריכים מעט מאוד לאכול. אנחנו צריכים גג מעל לראש, חימום אם קר מדי ואולי מזגן או מצב שיביא למקום קריר יותר בקיץ, אנחנו צריכים מעיל ומעיל גשם, אנחנו צריכים אוכל, פשוט אבל מספיק שלא נהיה רעבים ואנחנו בעיקר צריכים תורה, מצוות וכו'. וזה יחד עם הסבל, התפילה יחד עם הסבל, עם התשובה, עם ההרגשה שאנחנו אוהבים את הקב"ה וסובלים בגלל שאנחנו מביאים לו צער, חס ושלום וזה שאנחנו לא עושים את רצונו כמו שצריך.

הבכי על עם ישראל, זה כואב לנו כל כך, המצב של עם ישראל, ואוהבים את עם ישראל כל כך שגם בוכים וסובלים בשביל כל עם ישראל. והכי חשוב שלהרגיש את צער השכינה, ולבכות, לבכות כי אנחנו עשינו את הצער הזה. אנחנו הבאנו את השכינה לגלות, ואת עצמינו וזה, הבכי הזה, והתשובה הזאת עושה אותנו אחד עם הקב"ה בלי המחיצות של העולם הזה וזה ההנאה הגדולה ביותר שקיים, חוץ מההנאה של העולם הבא.

אני: מה אנחנו מתקנים? את החטאים שלנו מהגלגול הקודם או את חטאו של אדם הראשון?

בנימין: גם זה וגם זה. יש את החלק של החטא הראשון (של האדם הראשון) וזה מתקנים אבל זה שייך גם לחטאים של היהודים במדבר וגם לחטאים הפרטיים של עם ישראל וכולם קשורים לדבר אחד, לאותו מקום. זה הרבה יותר גדול ומשמעותי ממה שאת יודעת.
אבל כשאת סובלת חזק (אמרתי לו שכל חיי היו מורכבים מייסורים), תצרי קשר עם הקב"ה, ותורידי כמה שיותר מכל הצעצועים שנותנים לך הרגשה יותר טובה (כמו שוקולד, אמרתי לו :-) ) כולל המחשב.

אני: פעם המחשב נתן הרגשה טובה אבל ב"ה התגברתי על היצר הזה, עכשיו אני משתמשת בו כדי לעשות דברים טובים (קירוב עם ישראל דרך האתר שלי ותרגומים של מסרי האוטיסטים)

בנימין: אבל רק בשביל זה.

אני: אני הבנתי שהקב"ה רוצה שנשתמש בדברים גשמיים כדי לשרת אותו

בנימין: אבל לא לתת לילדים אפילו לראות שזה קיים.

אני: טוב, הם יודעים כבר. התינוקת אוהבת לראות את הסרטים של עצמה.

בנימין: כולם אוהבים לראות את עצמם וככה הבעיה מתחילה.

הפחד הגדול
אני: אמרתם הרבה פעמים שיהיה פחד גדול וירושלים זה מימד אחר - ואת זה אני לא מבינה - אבל בקשר לפחד הגדול, בתור אמא, אני רוצה לדעת איך נוכל להרגיע את הילדים שלנו. זה הכי מפחיד אותי - הפחד של הילדים.

בנימין: קודם כל לשאלה הראשונה, על ירושלים, ירושלים הוא השפיץ של עם ישראל, המקום הקדוש ביותר, ובתוך המקום הזה, הר הבית הקדוש ביותר, זה ברור. לכן זה אחר מכל מקום בעולם. פחד גם בירושלים יהיה בוודאי, רק מי שלא מאמין, ח"ו, יהיה בפחד יותר גדול ומי שמאמין יהיה בפחד יותר קטן. כי הוא רואה שסוף סוף הנבואות מתקיימות וסוף סוף משיח מגיע והוא ישמח.
להרגיע את הילדים - תגידו תהילים איתם ותגידו "ב"ה משיח כמעט פה! ב"ה! זה הסבל שעוברים עד משיח. זה בדיוק כתוב. שיבינו שזה כתוב ואם זה כתוב וזה קורה והרבה דברים כבר קרו, אז גם בעתיד זה יקרה ומשיח יגיע ויהיה מצוין. מצוין זה מילה קטנה ומוגבלת...

(בשלב זה בנימין הלך הביתה ודניאל ישב במקומו)
אני: בקשר לשק ואפר, מה המקביל לנשים? קבוצות תהילים?

דניאל - להתפלל, כן, להגיד תילים אבל באמת בקבוצה וגם להתפלל (ביחיד).

אני: בקשר לתאוות, אם אדם ממש מתייסר מהתאוות שלו האם זה נחשב כמו "אם יש דינים למטה אין דינים למעלה"?

דניאל: אל תדאגי על פרטי פרטים. אדם שעושה את מיטב יכולתו בע"ה ינצל.
אני: שכנה שלי שאלה אותי על מה כדאי הכי להתחיל לעבוד?

דניאל: כתבנו על זה כמה וכמה פעמים. א. להפטר כמה שיותר מהצעצועים של העולם הזה שאנחנו אוהבים לשחק איתם במקום לחשוב, להתפלל וכל מיני דברים. כמו מחשבים, מכוניות, כל מיני דברים אלקטרוניים, פלאפונים, לפעמים יש לאדם 3-4 על החגורה שלו!

אני: אבל השכנים שלי הם אנשים ממש חרדים שאין להם לא מחשב, לא מכונית לא כלום, אז על מה עליהם להתחיל לעבוד?

דניאל: צניעות זו בעיה קשה בין החרדים. ואפילו אלה שחושבים שהם צנועים הם לא צנועים. הדבר הראשון להוריד זה הפאה. (בזכות מה שהוא אמר לי פה אני כבר לא שמה פאה, ב"ה) ולהתלבש כמו פעם. ז"א ארוך, רחב, מכופתר עד למעלה, ושרוול לא ¾, אלא עד היד. גרביים עבות יותר... אבל יש עוד בעיה וזה הגברים. הגברים גם צריכים צניעות. יש גברים ליטאים שהולכים עם חליפות מאוד מאוד יפות, עם עניבות אדומות, כחולות, ורודות עם כובע יפה של ברסלונה, מכנסיים שצרים עליהם, ז'קט קצר! דרך אגב, אין שום היתר לגבר ללכת עם ז'קט קצר. יש (גברים) בלי זקן! זה כמו להיות ערום!

אני: למה אסור ז'קט קצר? בגלל שזה כמו הגויים?

דניאל: לא, בגלל שזה לא צנוע. גם גבר צריך להיות בצניעות. יש גברים שהולכים עם בגדים צרים, שרואים כל תנועה שלהם אבל לא רק הליטאים. רואים ירושלמים עם פסים שזה כל כך צר שעל כל תנועה רואים איך שהם הולכים. וזה אסור גם. אסור לגבר לא להיות צנוע! ויגידו "כן, כן מותר. מותר להראות את החלק הזה של הגוף והחלק הזה של הגוף,. וגבר זה משהו אחר, הוא יכול ללכת עם מכנסיים קצרים..." אבל זה לא צנוע. וזה לא מכבד את הקב"ה וזה לא מכבד את זה שהוא יהודי שהוא נברא ע"י הקב"ה עצמו.
כמו אדם שאוהב ללכת עם שרוול קצר אבל ובלי ז'קט - ושבא הזמן ללמוד הוא לא יודע אם הידיים שלו נקיים או לא כי אולי הוא נגע בעצמו בטעות. אדם שהולך עם שרוול ארוך תמיד, עם גופיה וציצית הוא במצב אחר. וזקן זה ממש מזמן הגויים שאין
זקן. הזקן היהודי הוא דבר כל כך חשוב!
*
*
תקשור מס' 3


קודם כל, עד היום היו לי 3 תקשורים עם בנימין ו / או דניאל. שניים מהם הקלטתי אבל האחרון, שדווקא היה כל כך חשוב, לא יכלתי להקליט כי היינו בחתונה ונאלצתי להכנס ללובי של האולם (שהיה מלא בפגישות, שידוכים וכו) ושם לא רציתי לשים את בנימין עם המתקשרת שלו בספיקר - שלא ישמעו כולם את הכל... לא נעים כמובן

אז לתקשור האחרון אני אעביר את דבריו על פי הרשימות שרשמתי במחברת את התשובות שלו לשאלות שלי. אגב, התקשור נערך באנגלית אז אם יש פה טעויות בעברית, זה אני ולא בנימין. פשוט תרגמתי את הכל לעברית... עמכם הסליחה.

קודם כל אני רוצה להכניס את התשובה שלו למה ששאלתי על פאות.

אני: הענין הוא שיש לי ב"ה שכנים כאלה צדיקים, ממש אנשים טובים, מידות טובות וצנועים והכל, אבל חלק מהנשים שמות פאה. אז לא נעים לי לבוא לנשים הצדיקות האלה ולהראות את המסר שלך שאתה משווה פאות לאכילת חזיר...

בנימין: קודם כל, הרבה גדולים דברו נגד הפאות. החפץ חיים היה נגד וזה עוד בתקופה שהפאות נראו כמו שמטה - סמרטוט. היום כל הפאות נראות כמו שיער וזה פשוט לא צנוע ולא יהודי. אשה צריכה להיות צנועה ולהראות נשואה

אני: לפני כמה זמן ראיתי דף עליו היו חתומים 2 גדולי דור ובמסמך הזה היה כתוב בעצם, שפאה כעקרון זה מותר אבל זה צריך להיות צנוע, קצר ובלי ה"סקין" שנראה כמו עור הראש...

בנימין: אנחנו יודעים בוודאות שלפני מעט זמן 3 נשים באו לאחד מהגדולים הללו ובקשו ממנו לחתום על הצהרה נגד פאות ובדיוק כשהוא עמד לחתום הגבאי שלו רץ אליו ומהר לקח אותו למעריב. הבעיה השנייה היא שאין שום השגחה על הפאות - כלומר אף אחד לא רואה בדיוק מאיזה ראש הגיעו השערות ומה נעשה עם השערות לפני שהגיעו למפעל ואי אפשר לדעת אם הם לא הושתמשו לעבודה זרה כמו בהודו.
אני: אבל יש להם הכשרים.
בנימין: אי אפשר לסמוך על כל הכשר. מה אם היהודי ההוא במונסי שכולם סמכו עליו והוא מכר בשר טרף! והוא היה יהודי ערליכר, כביכול....

אני: אמרתם שכל אחד יכול להכנס לגוגל ולהכניס "יהדות" ולקבל תשובות והסברים וכד'. אבל יש גם אתרים רפורמים ה' ישמור, אז זה בעיה. ובעצם איך זה הולך מבחינת למי יש זכות להתקרב, כלומר שאר המשפחה שלי בכלל לא מתקרבים ואני הפוך, רוצה רק שיראו לי עוד ועוד איך להתקרב לה' אז איך זה הולך, לפי זכות אבות או משהו?







בנימין: יש גם ענין של זכות אבות אבל יש עוד. הקב"ה יודע בדיוק למי לפתוח את הלב ומתי. כולנו בעולם הזה כדי לתקן תיקונים. לאנשים שאינם דתיים היום, יש גלגול בעבר שהם צריכים לתקן. ה' עוזר לאנשים להתקרב אליו לפי הרצון של אותו נשמה להתקרב. כמו עם הצדיקים כשבני ישראל היו במדבר. הצדיקים רק היו צריכים לפתוח את היד שלהם והמן היה נופל לידיהם. אבל אנשים אחרים היו צריכים להתאמץ יותר וללכת יותר רחוק כדי למצוא את המן. וזה כבר כמה דורות של גלגולים שהאדם צריך לתקן. זה תלוי עד כמה הנשמה התקרבה ורצתה להתקרב לה'.

אני: אמרתם לצבור אוכל אבל פסח מתקרב. אז לא לצבור חמץ כנראה, נכון?
בנימין: צריך בוודאי להיות חכמים. לצבור אוכל לשבועיים, להשתמש מדי פעם ופשוט כל פעם למלאות שוב את המלאי. גם הצבא - פיקוד העורף אמרו לצבור אוכל למקרה חרום.
(באמת קיבלנו בדואר משהו מהם על מה לעשות עכשיו כדי להיות מוכנים למקרה של מלחמה...)
אני: דיברתם על כך שהממשלה רוצה לבנות מקלטים ענקיים נגד אפילו נשק גרעיני ואמרתם שמי שלא עושה תשובה, גם אם הוא יכנס למקלט זה לא יציל אותו. אז כשיהיה מלחמה, להכנס למקלטים או לא? מי שכן מנסה לעשות תשובה מה עליו לעשות?
בנימין: אם יש לו מספיק ביטחון בה' וכד' זה אמור להיות בסדר שישאר בבית. אנחנו הולכים לראות הרבה מאוד ניסים.

אני: אמרו לי שזה לא טוב שאני הולכת לתת את המסרים לכולם כי כידוע, מי שעושה עבירה, או לאו דווקא עבירה, אבל משהו שלא כל כך טוב, אם הוא לא ידע הוא לא יענש אותו דבר כמו אם הוא המשיך לעשות את המעשה גם לאחר שאמרו לו שזה לא בסדר...
בנימין: אנחנו עכשיו בסוף של העולם הזה. אין זמן. או שכן הולכים בדרך ה' וניצלים או שלא. לפני מלחמת העולם השנייה אמרו לאנשים לשמור שבת וגם אלה שלא ממש ידעו את כל ההלכות וכו, אבל הם ידעו בתוך תוכם את האמת. כלומר גם אדם שלא ממש יודע את כל האמת, אבל בתוך לבו הוא יודע, הוא רק מתכחש לזה. ביום הדין יהיה לו בעיה אם הוא לא עושה עכשיו מאמצים ללכת בדרכי ה', אבל בדרכי ה' באמת.

אני: אז אם אני לא מעבירה מסרים זה נחשב כמו "לא תעמוד על דם רעך?"
בנימין: בטח. את צריכה לנסות להציל כמה שאפשר.


My sessions with Binyamin & Daniel



4th FC with Ben and True Simcha

4.Aug.08

1. I was asked the following question by a neighbor: Why do you (the message-givers) not mention the issue of the sinas chinam between the Sefaradim and the Ashkenazim?

BINYAMIN: Fortunately this is not the main problem today, at all. Troubles between people have crossed borders that formerly weren’t crossed so much and this is; the disputes between husbands and wives that are absolutely not understandable. There are disputes within communities, within yeshivas, within famous yeshivas, between famous Rabbis, disputes that are certainly not Torah'dik ones. There are disputes between one group and another, not necessarily Ashkenazi and sefaradi, in fact, today, the concept (?) between sefaradim and Ashkenazim is maybe 10th on the list. Certainly not first.

There's a big awareness of shmiras haloshon and everything it entails, however, in practice, we're one of the lowest generations.

Today, even Ashkenazi girls from very good families are not accepted into seminaries.

In former times there weren't also sefardi schools. Now there are, as there are schools for almost every single type of Chassidish group and one doesn't take the other and every type of Litvish group, and also Sefaradim. Almost everybody sort of stays in one way with his own group. Not just Ashkenazi – sefaradi, but its broken into little bits of all kinds of groups.

2. Judging favorably. Someone read the book and realized that she has been so affected by the book that when she sees for example immodest women in the street she feels very upset. She wondered about judging favorably, ladun lekaf zechus?

BINYAMIN: The idea is not to be angry. The idea is to be heartbroken. The idea is to daven for Am Yisrael that they'll see the truth. The idea is to cry over - this lack of tznius in Am Yisrael. That the beautiful bride of Hakadosh Baruch Hu, Am Yisrael, is losing the most basic value of Torah and becoming very similar, Lo Aleinu, to all the nations of the world. We should sit and cry and daven for them but more, we should give tochacha. 'Cause we have to give tochacha. We'll be taken to account if we do not give tochacha. If we see someone drowning and we don't try to save them in some way, even if we can't swim, at least throw them a stick or a life belt or something to try to help them come in.

Q. But isn’t it written that you only give tochacha if it won't push the people away?

BINYAMIN: Well, try to be nice about it.

We have an obligation to say something because you can't see a person destroying the Torah and keep quiet.

Q. But we can't really just walk up to people and say, "hey. Listen, you're not dressed modestly."

BINYAMIN: Yes, you can. You have to develop a way to say it.

3. Are you guys still saying this is the last year of the world as we know it?

BINYAMIN: According to all the simanim and according to everything I know that’s what it seems - that this is the end. 5768. but that's not Moshiach yet. It's before Moshiach. Don't forget that the year can go up to Hoshana Raba.

Q. Daniel said that this year Edom will be destroyed.

BINYAMIN: That’s what it seems.

Q. When you say "it seems" that’s confusing to me. I thought you guys get direct messages.

BINYAMIN: I'm not a prophet. We get messages but that doesn’t mean that they are always exact. Although, very many of them have proved to be exact. Our time frame is not always exact but that’s because we don’t control, HKB"H controls. And He can make it longer or shorter, at His will. Truthfully, though, the world is about to be changed in such a way that it will make it totally different from what it is today. And every school kid could see this.

Q. You mean that it's going to go from Olam Hasheker to Olam Ha-emes?

BINYAMIN: Be'ezras Hashem. Definitely, when the gashmius goes, then the truth has to come. That’s the only way. If the sheker will leave, the truth will be left.

Q. So you get messages but they're not always precise. Right?

BINYAMIN: Well, they are always precise in time. Usually events are precise I don’t think there were too many events that we misled you with. There might be a difference in time frame by a while.

Q. Can there be a change in something so great?

BINYAMIN: Well, great tzaddikim have also given times for this and the times came and went. And they had connections in Shamayim more than us. This illusive time is something we can't predict exactly 'cause only Hashem knows. However, according to all the simanim and all the messages we get, this is the time.

4. About the group I organize of Tehillim with kids and women at the kosel. How much effect are we having for Am Yisrael? We're always such a small group…

BINYAMIN: Everything you do has an effect. If you look at the sack vaefer, it's also not so successful as far as number goes. Not thousands of people. But it is the base and on that we will built.

Q. Are their tefillos able to mitigate sentences?

BINYAMIN: All tefillos of children that are naïve and sincere definitely can help.

Q. Should I keep doing it – the kosel tefillos? Keep working on it?

BINYAMIN: Absolutely.

Q. Do you think that that by Rosh Chodesh Elul things could happen enough that we'll get a bigger group?

BINYAMIN: I certainly hope so.

5. I just want to be sure about what I'm telling people, that we are right, right, right before Moshiach etc. and I just don't want to get people's hopes up.

BINYAMIN: Correct. The world is about to fall apart, I don't even understand what you are talking about. The North Pole is melting at an unbelievable rate, we had a tremendous tragedy, natural disaster in China that was unbelievable, we had a tsunami that made the world jump, we've had unusual politics in America that probably, if it comes to that point, Obama will be the biggest enemy of Jews and the end of America, probably that will come before that (i.e. America will be destroyed before he can become president), terrible bombs that can destroy the world in unusual ways are being created or have already been created…

Q. But there have been these troubles for years and weapons, etc.

BINYAMIN: It's become so much. You can base it on reality.

6. Will the tzaddikim prepare the people right before the end? It seems that it is written that the shotim and not the gedolim are going to prepare the people. I got a feeling that you may be upset that the Rabbis are not preparing us? Isn't that just a part of Hashem's plan?

BINYAMIN: Don't be upset. That’s the way it is. You have to learn to live with it and Stop asking why.

7. You mention not to put faith in things like kupat cholim, so should we not go to doctors and not take medicine?

BINYAMIN: That’s not what we're saying. We're saying, "Don't put your confidence in them." We're going to have a world soon without all of that and only ones that didn’t believe in it from the beginning will be able to survive. Not believing in it means believing that Hashem heals, Hashem sustains and so on and so forth. Sometimes we're forced to take medicines but the medicine doesn’t cure, Hashem cures. That’s your approach. That’s what you have to feel. Whoever feels that, when those things disappear, will know that Hashem will take care of them.

(Note from me,

At this time I would like to mention that Ben was speaking to a couple of the men who work with them about moving to Jerusalem. All I can say is that if it wasn't serious, all this, they wouldn't have told them to move so urgently to Jerusalem. Their advice is usually vague and practical, things I think any tzaddik would say. Yet, this advice is taking a very big step. He who understands, understands.)




No comments: